רש"י על נדרים נ״ו א:ו׳

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור נדרים נ״ו א:ו׳
6 גְּמָ׳ מַאי דַּרְגֵּשׁ? אָמַר עוּלָּא: עַרְסָא דְגַדָּא. אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְעוּלָּא, הָא דִּתְנַן: כְּשֶׁהֵן מַבְרִין אוֹתוֹ, כׇּל הָעָם מְסוּבִּין עַל הָאָרֶץ וְהוּא מֵיסֵב עַל הַדַּרְגֵּשׁ. כּוּלָּהּ שַׁתָּא לָא יָתֵיב עֲלֵהּ, הָהוּא יוֹמָא יָתֵיב עֲלֵהּ? מַתְקֵיף לַהּ רָבִינָא: מִידֵּי דְּהָוֵה אַבָּשָׂר וְיַיִן, דְּכוּלַּהּ שַׁתָּא אִי בָּעֵי — אָכֵיל, וְאִי בָּעֵי — לָא אָכֵיל, הָהוּא יוֹמָא אֲנַן יָהֲבִינַן לֵיהּ!
פירוש רש"י על נדרים נ״ו א:ו׳
6 גמ' ערסא דגדא - מיטה שעורכין אותה למזל ואין שום אדם ישן עליה: כשהן מברין אותו: לכ"ג כשהוא אבל:
7 כל - העם כו' יתיב עליה. בתמיה מכלל דדרגש לאו ערסא דגדא הוא:
8 אנן יהבינן ליה - משום דכתיב ויין למרי נפש ה"נ אף על גב דכולה שתא לא יתיב עליה השתא יתיב: